פנינה מניה

פנינה מניה, בת 52 נשואה לשי ואמא של עדי, גל ונועם. נולדה וגדלה בעיר רחובות והגיעה אלינו לאילת לפני 13 שנים. מאז שהגיעה לעיר היא חלק מצוות מתנ"ס יעלים.

פנינה החלה את עבודתה כמזכירה ומהר מאוד עברה לרכז את מועדון 50+ במתנ"ס.

פנינה מודה שהיא ניהנת מהעבודה ולא פעם היא מופתעת מהדברים הקטנים שמצליחים למלא את ליבה בעשייה הכל כך חשובה שלה, במיוחד בימים מורכבים אלה...

לקחתי את פנינה לראיון אישי בשעת בוקר מוקדמת כאשר היא עוד רעננה (7:30 למי שמתעקש לדעת) וכמו תמיד היא זרמה עם הכל והצליחה להפתיע בדברים הקטנים...

מהי אילת בשבילך?
אילת בשבילי זה הבית, למרות שאני גרה כאן "רק" 13 שנים אני מרגישה ויודעת שכאן הבית שלי. כשאני היום נוסעת למרכז אני מחפשת כמה שיותר מהר לחזור. אני מרגישה הכי שייכת לכאן. אפילו שבעיר רחובות נולדתי וחייתי 30 שנה.

מה הביא אותך לעיר?
גרנו באשדוד, בעלי ואני. הוא עבד בעיתון "גלובס" ואני עבדתי ב"בזק" המון שנים, שם תפקדתי כראש צוות ומדריכה. המפנה חל במהלך מלחמת לבנון השנייה, קבוצת חברים של בעלי שהיו יחד במילואים נהרגו כולם, הוא במקרה לא היה שם איתם. בעקבות האירוע החלטנו שאנחנו עושים מהפך ורוצים שינוי ועוברים לאילת.

למה לאילת?
המשפחה של בעלי גרה כאן. שי גדל כאן. אני זוכרת שהתחתנו העליתי את הרעיון לעבור לאילת והוא לא הסכים, בעבר הוא לא אהב את העיר. היום זה אחרת...

מה מיוחד באילת?
עם השנים גיליתי כי כולם כאן מכירים את כולם שזה משהו שלא הייתי רגילה אליו.
בנוסף, הכי מיוחד לי כאן זה שנועם שלי, בת הזקונים שלי נולדה פה. וזה ממש קושר אותי למקום.
אמא שלי עברה לאילת בעקבותינו והיום היא כאן, קרוב אלי וזה הכי שלם עבורי.

מה המתנ"ס עבורך?
בהתחלה כשהגעתי לכאן לא ידעתי מה זו קהילה, הכל היה לי חדש. היום המתנ"ס זה בית, בפירוש בית גדול וחם.

את כאן כבר 13 שנים, מה הדבר הכי מרגש שעשית כאן? שינוי משמעותי שהצלחת לעשות כאן?
הראשון שעולה לי לראש זו התחושה שעם השנים עברתי תהליך יחד עם חברי המועדון. הבנתי שיש לי כאן נשים חזקות שהולכות איתי יד ביד יחד, איתם הצלחנו לעשות שינוי. מגיעה אלינו אוכלוסייה מכל העיר וכל שנה המועדון גדל ומספר רב יותר של חברים מביעים רצון להצטרף אלינו.
אחד הפרויקטים העצומים בעיני הוא הספר שהוצאנו, "אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי" ספר המאגד את סיפור העליה של חברים שחלקם כבר אינם בחיים.
אנשים מתבגרים ועוזבים את העולם אבל הספר הזה נשאר וזה מרגש אותי כל פעם מחדש. העבודה שעשינו יחד, הראיונות האישיים והכניסה לחיים הפרטיים, להכיר את הסיפור העמוק ביותר של כל אחת מהן זה פשוט אדיר.

מה לקחת מהמתנ"ס לתוך החיים האישיים שלך?
כל כך הרבה. לדוגמא בכל נושא העיצוב למדתי לשים דגש על הפרטים הקטנים ולקחתי את זה גם הביתה. לשים לב יותר לנראות.
למדתי מה זו קהילה, הפכתי להיות קהילתית באזור האישי שלי, הכנסתי את זה הביתה לילדים שלי. במיוחד הילדים הגדולים שלי, אני רואה את הרצון לתרום, לתת ולעשות. המתנ"ס הוא חלק מהבית שלנו, בשיחות ובהוויה.

חוויה משמעותית במועדון?
יום הולדת בהפתעה לחברות המועדון. הפקה עצומה בהפתעה לכל חברי המועדון. בני משפחה הפתיעו את החברים, הרדיו המקומי לקח חלק ושידר. החברים ידעו שחוגגים יום הולדת אבל הם לא ציפו לכזה אירוע גדול. אני כל כך מתרגשת לדבר על זה... כשהילדים והנכדים שלהם הגיעו זה היה מרגש כל כך.

קורונה , איך קיבלת אותה?
תקופה מאתגרת, בהתחלה לא הבנתי. הקורונה הגיעה ועצרנו את הפעילות כאן, האוכלוסייה של המועדון היא אוכלוסייה בסיכון אז קודם כל סגרנו את הפעילות במתנ"ס.
מכיוון שהם נשארו בבתים היינו צריכים להתאים את המענים מחדש.
לא תיארתי לעצמי שזה ייקח כל כך הרבה זמן. זה הכניס אותי בהתחלה לחרדה, דאגתי מאוד כי אני יודעת שיש פה אנשים מבוגרים שאין מי שידאג להם, הם פשוט לבד.
אני לא חושבת שיש עוד ערים כמו אילת שדאגה לאוכלוסייה המבוגרת כאן, העשייה של המתנ"ס הייתה כל כך מבורכת.
בתקופה הזו הייתי חודש וחצי בחל"ת אבל הייתי בקשר רצוף עם חברי המועדון שלי. חילקנו לחברים הבודדים מזון חם. הפעילות תרמה רבות להרגשה שלי, חשתי שאני חיונית וזה נתן לי כוח להמשיך ולעשות. זה הוריד לי את סף החרדה, התחושה שאני עושה משהו טוב בעל ערך ומשמעותי חיזקה אותי.

מה היה חסר לך?
היה חסר לי לראות את אמא שלי, בפסח היא הייתה לבד וזה היה נורא קשה. הייתי המון בשיחות עם חברים מהמועדון ושמעתי את הקושי והכאב שלהם הבדידות שלהם צעקה מכל פינה, זה היה לי מאוד קשה.

השפעות הקורונה על המתנ"ס?
מצד אחד אני חוששת כי המצב הוא לא המצב הרגיל שלנו. זה מאתגר.
מצד שני אנחנו יוצאים מהקופסא, אנחנו בחשיבה מתמדת לגבי השירותים שלנו, העניין המרכזי בימים אלו היא הגמישות.

ובפן האישי יותר
אם הייתי שואלת אותך לפני 10 שנים מה את רוצה להיות שתהיי גדולה?
מורה, אני מאוד אוהבת ללמד. אני מאוד מתחברת לעניין של להעביר מסרים חינוכיים. התפקיד שלי נותן לי הזדמנות לעסוק בחינוך רק שכך זה עם אוכלוסייה מבוגרת.

מה התחביבים שלך?
קריאה, זה משהו שמלווה אותי מאז שהייתי ילדה קטנה. אני יכולה לקרוא בין שלושה לחמישה ספרים בשבוע. אני אוהבת הכל חוץ ממדע בדיוני ופנטזיה. (אבל בכל זאת קראתי הארי פוטר )
חוץ מזה אני גם מאפרת, כשהשתחררתי מהצבא עבדתי בחברה שאיפרה מלכות יופי, נהניתי מכל רגע, היום אני קצת פחות מתעסקת בזה.
בשנים האחרונות אני מאוד מתחברת לקטע הרוחני, נומרולוגיה קבלית.
אני מתעסקת בזה כבר כמה שנים ואני מאוד אוהבת את זה, זה נותן לי כלים בחיים האישיים שלי, אני מאוד מתחברת ומאמינה בזה. כשאדם נמצא בצומת דרכים זה יכול להבהיר הרבה דברים ולתת כלים להתמודד.

מה גורם לך להתחבר לאנשים?
כנות וכשנותנים לי הרגשה חברית.
מאוד קשה לי עם אנשים שמשקרים לי, אני רואה בזה זלזול.

מה את הכי אוהבת לאכול?
הכל (צוחקת ממש)
ממש קשה לי, אוכל מבושל, תבשילים.

ספר אחרון שקראת?
ספר על פוטין, אני ממש אוהבת ספרים של היסטוריה. זה בא בתקופות.

ספר שאת ממליצה עליו?
"אשת הפירט היהודי"- אילן שיינפלד.

איזה חוף ים את הכי אוהבת באילת?
חוף הדקל

מקום מועדף באילת?
כל מקום שהוא מול הים. לא משנה מה, העיקר שיראו את הים.

מסר לאומה:
תעשה טוב - יקרה טוב
וגם חיה ותן לחיות!

פנינה שלנו, לפעמים מהצד זה נראה כאילו את האמא של כל חברות המועדון (50+) אמא כיפית כזאת שדואגת לכולם בלב רחב ובאהבה. כל קורס וכל הרצאה נבחרת בקפידה ופותחת להם עוד מקום להזדקן בו בכבוד. תודה על המקום העצום הזה שאת מטפחת ומחזקת. תודה שאת דואגת ונותנת מכל הלב, הלוואי עלי להזדקן במועדון כזה.